עבודת גמר י"א

מוות הורה בסרטי דיסני והשפעתם על הילדים


דמיינו שיש משפחה כלשהי, אבא, אמא וילדים, חיים להם בשלווה ביום, ואז פתאום משום מקום מגיעה מפלצת המטילה אימה על המשפחה חסרת האונים. האם מיד ממהרת אל הילדים, ואב מנסה לעצור את המפלצת, שמעיפה אותו בקלות והאב מתעלף. לאחר שהוא מתעורר, הוא מגלה שהאמא ורוב הילדים נעלמו, ורק ילד אחד שרד.
זהו כמובן חלק מהסרט "מוצאים את נמו", שרק בשתי הדקות הראשונות של הסרט רואים את הסצנה המצמררת הזו.


דיסני הוא בין אולפני הסרטים הגלובליזציים הגדולים בעולם, שהוסד ע"י וולט דיסני, האדם שגם יצר את האייקון המפורסם של דיסני- מיקי מאוס.. אולפן דיסני יוצר בעיקר סרטי ילדים, (כמו: שלגיה, סינדרלה, במבי, טרזן ועוד) שהיוו חלק משמעותי מילדותם של הילדים עוד משנות ה-40 ועד היום.
אבל יש כמה קטעים בסרטי הילדים הללו, שלא בטוח שהם תכנים המתאימים לגילם.
ברוב סרטי דיסני יש מוות של דמויות, רובם קשורות מאוד לדמויות הראשיות, ואלו ההורים. ברוב סרטי האנימציה אחד ההורים של הדמות הראשית לא מדוברת בסרט (כמו אלאדין), או שאחד ההורים נרצח או מת (מלך האריות, במבי), ואף יש סרטים שבו שני ההורים נהרגים (שוברים את הקרח).
חלק ממקרי המוות בדיסני כללו מחזות לא נעימות, כמו שנכתב בפתיח על מותם של אמו ואחיו של נמו, בדרך אלימה ואף טראומתית לילד, במקרים מסוימים יכולים לגרום לאובדן הילדות של הילד. ההתמודדות עם האבל והאובדן, שאביו של נמו חווה, למרות שאלו היו רק כמה שניות מהסרט עד שמצא את נמו.
עוד דוגמא היא "מלך האריות". הייתה מהומת טאו שסימבה חשב שהוא גרם לה ונקלע אל תוכו, מופסה-אביו של סימבה, בא להצלתו ושם אותו במקום מבטחים, ואז מנסה לטפס רחוק מהמהומה. פתאום מגיח אליו אחיו הרשע, סקאר, המילים האחרונות שלו אל מופסה היא "תחיי המלך", והפיל אותו אל תוך מותו, ממש מול עיני סימבה הקטן. לא רק שהסצנה הייתה קשה, אלה גם הסצנה שלאחר מכן, שסימבה מגלה שאביו כבר לא איתו, התמודדותו עם האבל והאובדן, שהרי הוא העריץ את אביו ועכשיו הוא מת.תחושת הבדידות והחרטה, שסימבה חושב שמות אביו קרה באשמתו, כל זה היא סצנה קשה, גם למבוגרים ובמיוחד לילדים.

הילדים חשופים למוות בעיקר במדיה: בטלוויזיה, בסרטים ובמשחקי מחשב, שם רוב הזמן הדמות חוזרת לחיים, ובמקרה של משחקים, רק בלחיצה אחת הדמות חוזרת לחיים, בריאה ושלמה, ללא כל זיכרון למה שקרה קודם. בעקבות זאת, עד גיל 11 יכולה להתפתח תפיסה מוטעית לגבי מוות, צורת ההצגה בטלוויזיה מקשה על ההבחנה בין מציאות לבין דמיון.
אך במקרים של סרטי דיסני, בסרטים בו ההורה מת, יכול ממש לפגוע בילדים שצופים בהם, במיוחד באלה שלא מודעים למוות ותוצאותיו.

 בכתבה שלמטה, טוענים שמוות בסרטי ילדים היא דווקא דרך טובה ללמד את הילדים על מוות ותהליכי אבל.
לדברי ד"ר שלו, בדרך כלל ההורים- סוכני החיברות הראשונים של הילד, שמהם הוא לומד, מנסים להרחיק ולהדחיק את הנושא מהילדים ולא לשתף אותם, בעיקר אם הם יתחילו לשאול שאלות שלהורים לא יהיה את היכולת או את הכוח לענות עליהם. עפ"י דחיקה זו, ההורים לא נותנים לילדיהם את הכלים להתמודד עם הקושי של המוות והאבל.
בנוסף, התחמקות מתשובות ונסיונות להרגעת הילד יוצרות יחס של חוסר אמון במבוגר, ובעקבות זאת הילד הולך לסוכן החיברות הבא- הטלוויזיה, ולומד ממנו במקום ההורים. הטלוויזיה גורמת להבניית מציאות בקשר למוות- הילד יכול ללמוד שהמוות הוא "סתם" משהו, ובמקרים קיצוניים יותר, יכול לטעון שכל מי שמת לא באמת נפגע, הרי "הוא ממילא חוזר לחיים".
אם ההורה לא נמצא, הילד לומד בתהליך של חברות ילדים שגויה ולומד ממקרי המוות, שרובם קורים מאלימות (כמו במלך האריות, פוקהונטס ועוד).
ד"ר שלו טוענת שההורים צריכים להיות עם הילדים בזמן צפיית הסרט, ולענות להם לשאלות, כמובן בהתאם לגילו, יכולתו להבין ולרצונו לדעת.

מוות בסרטים: האם ילדים יכולים להתמודד עם זה? בסרטים רבים כמו "לשבור את הקרח" ו"מלך האריות" הילדים שלנו נחשפים למוות של הורה. גם בסדרות טלוויזיה שונות הם נחשפים לתכנים ורגשות אשר לרוב אנו מנסים לגונן עליהם מפניהם. האם באמת נכון למנוע מהם לצפות בתכנים כאלו, איך אפשר דווקא ללמד אותם משהו על החיים בעזרתם ומאיזה גיל ניתן לחשוף אותם לכך? המומחיות מסבירות 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה