ייצוג המזרחים בתקשורת
המזרחים היו מוקד ידוע לאפליה בתקשורת עוד בשנות השישים. בשנים הללו, האוכולוסייה האשכנזית שלטה יותר במדינה החדשה, רובם שלטו במדינה מבחינה כלכלית ופוליטית, רוב הממשלה הייתה מורכבת מאשכנזים, וכך הם התחילו לראות במזרחים כאוכולוסייה חלשה ופחות מטופחת מהם. התקשורת לקחה את הדעה ההיא לידיהם, והתחילו לשחק בה עד שהתחילו להפלות את המזרחים. הם בעיקר התמקדו בשוני תרבותם מהאשכנזים וכך לעגו על מאכלם, על התנהגותם, תרבותם, המוזיקה שלהם ועוד.
לדעתי, בשנות השישים התקשורת בהחלט ייצגה את המזרחים באופן שונה ואף לעגה להם. האשכנזים אז לא קיבלו את תרבותם השונה של המזרחים. דוגמא ניכרת לכך הוא הדוגמא של המוזיקה. בשנות השישים, לא שמו מוזיקה של המזרחים בכלל, שמו רק שירים של "אשכנזים", והדרך היחידה שאומנים מזרחיים יכלו להפיץ את תכניהם, הוא דרך קלטות או דרך מצעד המוזיקה המזרחית.
בנוסף לכך, התקשורת ייצגה את המזרחים עם מבטא שונה וחזק, עברית לא מובנת, ולעומתם האשכנזים עם עברית מעולה ושליטה טובה בשפה העברית. דוגמא טובה לכך ניתן לראות אצל סאלח שבתי, שיש לו מבטא ועברית לקויה.
דוגמא נוספת היא ייצוג אופיים. התקשורת ראתה במזרחים כאנשים בעלי מזג חם, מתעצבנים מכל דבר ומתנהגים כמו עבריינים.
עוד דוגמא היא ייצוג רמת חייהם. בשנים הללו האשכנזים שלטו במדינה, וכך גם בכלכלה. התקשורת לקחה את העובדה הזאת וכך קבעה שכל המזרחים חייהם ברמת חיים נמוכה, עובדים בעבודות נחותות, כמו שסרט סלאח שבתי, שהוא סיפר שהוא עובד כסנדלר.
בסרטונים הבאים ניתן לראות את הסרטונים סאלח שבתי עם הלול ופוקהונטס. בשניהם האשכנזי או הבריטי, ה"לבן", רואה בשני בעם חלש וזלזל בערכם. אצל פוקהונטס, ג'ון סמית ראה בעם של פוקהונטס כעם פראי, ואצל סאלח שבתי האשכנזים ראו בסלאח כברברי.